תיאוריית הקונספירציה (Conspiracy) "הקנוניה" או "טענת מזימה" הן טענות המסבירות מצב או אירוע באופן מנוגד ו/או סותר את ההסבר המקובל ו/או הרשמי, על-בסיס ההנחה שגורמים רבי-כוח מסתירים את האמת ומונעים את חשיפתה לציבור.
בעקבות מגיפת הקורנה, מתברר כי האמונה בתיאוריות קונספירציה נפוצות מאשר בעבר, הן מתפרסמות חדשות לבקרים ומתנהל לגביהן ויכוח נרחב במדיה (במיוחד בעידן הפייק ניוז) ולא ניתן לחמוק מהן, אך כיצד הן משפיעות גם על התנהגותנו? שאלה זו נחקרה והתשובה חלקית התפרסמה לאחרונה בירחון Economic and Political Studies . המחקר נערך באונ' אינסברוק (אוסטריה) ונמצא בו כי איננו זקוקים להאמין בתיאוריית הקונספירציה כדי שהן תשפענה עלינו, די בחשיפה עליהן. במחקר קודם נמצא כי לאמונה בתיאוריות קונספירציה יש השפעה על התנהגות המאמינים בהן (כגון: נמנעים לצאת להצביע, נמנעים מחיסונים וכו'). אך המחקר הנוכחי מראה כי די להיחשפות של 3 דקות לאמונת קונספירציה כדי שהתנהגותנו תשתנה. במחקר השתתפו 144 נבדקים שהוקרן לפניהם סרטון קונספירטיבי בן 3 דקות המציין כי הנחיתה על הירח ב 1969 יסודה בשקר. לקבוצת הביקורת הוקרן סרטון המראה את התפתחות תוכנית מעבורות החלל.
לאחר מכן הנבדקים השתתפו במשחק הימור בו נתנה להם האפשרות "לבקש" זה מזה כסף (בין 5 -14 יורו). מי שביקש סכום נמוך קיבל את מבוקשו + 10 יורו ומי שביקש סכום גבוה קיבל רק מה שביקש, במצב של תיקו קיבלו בדיוק מה שביקשו. כמובן שבמקרה זה ההחלטה הנכונה היא לבקש סכום הנמוך ב 1 יורו משל הזולת. נמצא כי נבדקים שנחשפו לתיאוריית הקונספירציה הימרו על סכום נמוך, והיו אסטרטגיים יותר, אך מצד שני היו בחשש להפסד כספי. לדברי החוקרים, למעשה חשוב היה להם להראות כי די לחשיפה קצרה לתיאוריית קונספירציה בכדי לשנות סגנון קבלת החלטות בחיים.
במחקר אחר הנקרא "משחק אמון" החוקרים בדקו עד כמה חשיפה לאמונת קונספירציה תפגע באמון שנותנים בני אדם זה לזה. הנבדקים חולקו לזוגות, כל נבדק בזוג קיבל 5 יורו. על נבדק אחד (A) הוטל לקבוע מה יעשה עם כל הכסף של הזוג, שבסוף הוכפל והוענק לבן הזוג השני(B). עתה השני (B) יכול היה לתת חלק מכספו לראשון (A) או לא לתת, וחוזר חלילה. מובן כי ככל שרמת האמון גבוהה יותר הנבדקים יעניקו יותר כסף זה לזה (WIN WIN).
לא נמצא הבדל בין קבוצת החשיפה לקונספירציה לבין קבוצת הביקורת.
יש לדעת כי אמון היא תכונה מתפתחת הדורשת מצד המשתתפים קיום מערכת יחסים, יצירת תקשורת, פיתוח תחושת מחויבות ואמינות והכל לאור מטרות משותפות ומתוך היסטוריה משותפת.
במחקרים נמצא קשר חיובי בין נטייתם של ילדים ושל מתבגרים לתת אמון ובין כמה משתנים הקשורים להוריהם של הילדים ולדרך גידולם . מחקרים שבחנו את הנטייה לתת אמון אצל ילדים מצאו כי קיים מתאם חיובי בין נטייתם של הילדים לתת אמון ובין מידת האמון שהוריהם נוטים לתת באחרים, נמצא גם קשר חיובי בין נטייתם של ילדים ושל מתבגרים לתת אמון ובין כמה משתנים הקשורים לדרך גידולם. למשל במחקרים שבחנו את הנטייה לתת אמון אצל ילדים מצאו כי קיים מתאם חיובי בין נטייתם של הילדים לתת אמון ובין מידת האמון שהוריהם נוטים לתת באחרים (2015) ו/או בילד עצמו.
Reference: “Exposure to conspiracy theories in the lab” by Loukas Balafoutas, Alexander Libman, Vasileios Selamis and Björn Vollan, 11 February 2021, Economic and Poilitical Studies.
אבני ראשה (2008) אמון כמרכיב של שיתוף פעולה: חשיבות האמון למנהיגי שותפויות בית-ספריות.
שכטמן ,צ בושריאן, ע (2015) בין הורים למורים בחינוך העל יסודי הוצא' האקדמיה הישראלעת למדעים.
