עד היום קיימת ההנחה כי כוח המניע העיקרי כדי שילד ימשך להמשיך וללמוד הוא השכלת הוריו, נמצא כי רובם של הסטודנטים באקדמיה מגיע מבתים בהם ההורים רכשו השכלה גבוהה (15 שנות לימוד ומעלה) ולכן מעמד סוציו/אקונומי נחשב לכוח דחף ראשי.
אולם במחקר מעניין שנערך באוניברסיטת נוואדה (2010) והקיף 20 שנות מעקב, ב 27 מדינות שונות נמצא כי דווקא מרכיב מרכזי בהנעת ילדים ללמידה בעתיד הוא גידולם בסביבה רווית ספרים ולא השכלת ההורים.
נמצא כי כבר בבית המחזיק כבר ב 20 ספרים פלוס תהיה נטייה גבוהה יותר לפנות ללימודים אקדמיים, וזאת בלי קשר לרמת השכלת ההורים.
על פי התוצאות קיים פער של מעל שלוש שנות לימוד (תואר אקדמי מלא) לטובת ילד הגדל בבית בו נמצאים מעל 500 ספרים לעומת קבוצת הביקורת. פער זה גדול יותר מאשר הפער שנמצא עקב רמת השכלת ההורים והוא לא תלוי בה, הפער נמצא במספר תרבויות.
ברור כי הילד לא "קרא" בעצמו את כל 500 הספרים, אך הוא גדל בסביבה אוריינית, סביבה בה המבוגרים קוראים, משתמשים בשפה עשירה יותר ובה יש ערך לספרים ולידע האצור בתוכם.
צוות החוקרים מסכם בקריאה כי לספרים בבית חשיבות לפחות כמו להשכלת ההורים עבור העתיד האקדמי של הילדים.
ממחקר מדעי המוח ידוע כיום כי קריאה (והכוונה לקריאה פעילה) מפתחת את המוח הן בפן השפתי והן בקישורים בין אזורי מוח שונים, שכן היא מערבת יכולות שפתיות, דימיון, זיכרון ופעולות חשיבה (מטפורות וכו').
Evans M at al (2010) Family scholarly culture and educational success: Books and schooling in 27 nations. Research in Social Stratification and Mobility
