הפרעת התנהגות מרדנית / מתריסה

ולבקשת קוראים להלן מעט על תסמונת הידועה בכינויה "הפרעת התנהגות מרדנית"

ODD (Oppositional Defiant Disorder). ההפרעה מתאפיינת בדפוס קבוע, חוזר של ונשנה של התנהגות בעלת גוון עוין, "דווקאי" ומתריסה (נגטיביסטית), במיוחד כלפי דמויות סמכות. היא מתחילה לרוב עד גיל שש וברבע מהילדים היא עלולה להתפתח להפרעת התנהגות הפרעת התנהגות (Conduct disorder) בהמשך, שכן גורמי הסיכון דומים, בהם עימותים במשפחה, תחושת קיפוח חברתי-כלכלי או התנהגות אנטי חברתית של ההורים.

יש לזכור כי כל הילדים מציגים מעת לעת תמונה של התנגדות או אף מרדנות, ובמיוחד בגילאים שבין 5-3 שנים וכן בתקופת גיל ההתבגרות ואז התנהגות זו נחשבת כנורמטיבית ומובנת ובמיוחד שעה שהם עייפים, רעבים, טרודים או בלתי מסופקים.

אולם בדפים אלו נציג תמונה של התנהגות שאיננה נורמטיבית ולכן מוגדרת כהפרעה.

הפרעה זו מופיעה גם בספר ההפרעות הפסיכיאטרי האמריקני הידוע כ- DSM 5 וגם בספר ההפרעות הפסיכיאטריות של "אירגון הבריאות העולמי" הידוע כ – OCD 11. לפי DSM 5 מוכרות כמה הפרעות התנהגות שכיחות אצל ילדים ובני נוער:

CD (Conduct Disorder) – הפרעת התנהגות כוללת (המסוכנת מכולן)

DMDD (Disruptive Mood Dysregulation Disorder) – הפרעת ויסות רגשי ומצבי רוח .

IED (Intermittent explosive disorder) – הפרעת ההתנהגות לפרקים(מזדמנת).

ODD (Oppositional Defiant Disorder)– הפרעת התנהגות מתריסה/מרדנית.

התסמינים מוגדרים לפי רמת חומרה:

קל – כמה סימפטומים מופיעים במרחב חיים אחד בלבד (בבית, בבביה"ס/גן וכו').

בינוני – כמה סימפטומים מופיעים בשני מרחבי חיים.

קשה – הסימפטומים מופיעים ביותר מ 3 מרחבי חיים של הילד/ה.

להלן הגדרה לפי 5 DSM - דפוס מצב רוח כעוס ורגזני, התנהגות ווכחנית ומתריסה או נקמנית, שנמשך לפחות 6 חודשים, וכאשר מתקיימים לפחות 4 סימפטומים מהקטגוריות הבאות, ואלו נצפים בזמן אינטראקציה עם לפחות אדם אחד שאינו אח או אחות:

מצב רוח רגזני, מתרגז/ת בקלות –

1. לעיתים קרובות מאבד/ת סבלנות.

2. מתרגז ומתעצבן/ת בקלות לעיתים קרובות.

3. כעס/ת ומתרגז לעיתים קרובות.

התנהגות ווכחנית ומתריסה –

1. מתווכח/ת עם גורם סמכות (אם מדובר במתבגר אז עם מבוגרים) לעיתים קרובות.

2. לעיתים קרובות מתמרד/ת ומסרב להיענות לדרישות מגורמי סמכות או מסרב לציית לחוקים.

3. מציק/ה, מרגיז אחרים, באופן מכוון ולעיתים קרובות.

4. מאשים אחרים בטעויות שלו/ה לעיתים קרובות.

נקמנות –

1. מתנהג/ת בצורה נקמנית וזדונית פעמיים בחצי השנה האחרונה.

מדובר כאמור בהפרעה פסיכיאטרית שחריפותה נופלת מההפרעה הידועה כ – הפרעת התנהגות ( (CDזו המתבטאת בפרצי אלימות כלפי בני אדם ו/או בעלי חיים, גרימת נזקים ממשיים, בהם גם שימוש בכלי נשק והתנהגות בעלת גוון מיני וכן סיגול נורמות אנטגוניסטיות (לא חש שייך)הכוללות גם התחברות לתת קבוצות עברייניות.

הפרעת התנגדות מרדנית מאידך מאופיינת בהתנהגויות הבאות (ובתנאי שהן מתחילות בגיל שמתחת לשמונה שנים ונמשכות לפחות חצי שנה ומידת קיומן אצל הילד גבוהה באופן משמעותי מאשר אצל בני גילו) במציאות החיים לרוב נזהה :

1. כעס ותוקפנות רבה (איבוד שליטה עצמית).

2. נטייה מכוונת להציק ולהטריד אחרים.

3. אי קבלת סמכות המבוגר, אי הסכמה ווכחנות רבה.

4. מוטרד/ת ממבטים ומדיבורים של אחרים (מתרגז/ת בקלות).

5. חיפוש של נקמנות.

6. דיבור לא נעים המלווה בקללות ואף בשקרים.

יש לציין כי לעיתים מזומנות הפרעה זו באה בנוסף להפרעות אחרות comorbidity (כמו – ADHD , טורט, חרדה או דיכאון) או אז קשה ביותר לחיות לצד אותו הילד.

האפיון העיקרי של הפרעה זו הוא דפוס קבוע של נגטיביזם, עוינות ומרדנות מתגרה, החורג בבירור מהתנהגות תקינה ההולמת את גיל הילד ואת ההקשר החברתי-תרבותי. התנהגות זו איננה כוללת פגיעות חמורות בזכויות הסובבים ו/או מעשים תוקפניים המפרים את החוק ו/או התנהגות זדונית חמורה (גניבות, התאכזרות, הצקות, תקיפה הרסנית) המתאימה כאמור להפרעת התנהגות ממשית.

הילד הסובל מהפרעת התנהגות מרדנית מגלה דפוס קבוע של סירוב לציית להוראות המבוגר או לקבל את סמכותו, הוא ממהר לאבד את השליטה על המזג (דבר המתבטא

בהתפרצויות זעם) ומרבה להתווכח וכן ממאן לקבל כללים או חוקים. ילד זה נעלב בקלות ואף מאשים את הזולת בטעויותיו. חשיבתו על פי רוב נוקשה ולא מסתגלת ומגיל צעיר הוא עסוק הרבה בבדיקת גבולות החוזרת על עצמה. דפוסי התנהגות אלו מפריעים גם לתהליכי הלמידה שלו, גם ליכולת ההסתגלות לחיי בית הספר בכלל והם אף מעוררים סביבו קשיים חברתיים רבים.

לעיתים הילד מוגדר כ- "דובון לא לא..." ולעתים מזומנות הוא מתגלה אצל הורים המרבים להעניש או לפגוע בילד וכן אצל הורים צרכני סמים.

עד היום לא ידועות סיבות ברורות להופעת התסמונת, אולם הורים לילד כזה מדווחים כי הוא היה בעל התנהגות נוקשה וקשה לשליטה כבר מגיל צעיר - ביחס לשאר אחיו, וכי הם צריכים "ללכת על ביצים" לידו כל העת, שכן התנהגותו בלתי צפויה.

על פי פרסומי" האקדמיה האמריקנית לפסיכיאטריה של הילד והמתבגר", תפוצת התסמונת נעה בין 5-15 אחוזים, וההתנהגות המפריעה מופיעה במיוחד בבית ההורים ו/או בבית הספר. התסמונת מופיעה הרבה יותר אצל בנים מאשר אצל בנות.

עד היום לא נמצא טיפול יעיל ממש בתסמונת ובוודאי שלא טיפול תרופתי. עיקר הטיפול הוא בתמיכה, בחיזוק ובהדרכת ההורים והמורים ובבניית תוכנית התנהגותית גמישה שאיננה מגיעה לידי הפעלת כוח מול הילד, אלא מנסה "לזרום עימו" ולמנוע הפיכתו לאויב. בין הטיפולים הנפוצים משתמשים גם בפסיכותרפיה לשם הגברת השליטה על הכעסים, בטיפול משפחתי לשיפור התקשורת בין ההורים לילד, וגם בטיפול התנהגותי קוגנטיבי (CBT). שימוש ביצירה ו/או בבעלי חיים גם הוא יכול לסייע ולאפשר לנתק את התנהגות הילד מהמאבק עם עולם המבוגרים שסביבו. שימוש בעיצוב התנהגות עלול להיות "בומרנג" שכן הילד יכול לתפוס אותו כדרך שבה המבוגר משתמש בכוח.

ההנחה היא כי מאחר שאין מדובר בהפרעת התנהגות כנ"ל, הרי שאם הזמן, ובמידה ולא נדחוק את הילד לפינה או נאבק עימו, יש סיכוי טוב שהוא ילמד להתמודד עם קשייו ולהסתגל לדרישות המסגרת, ולא יראה בכל תסכול החוסם את דרכו עילה למאבק כוח. הסבלנות משתלמת גם במקרה הזה.