פלצבו (ידוע גם בתור פלסבו; מקור המילה בלטינית ופירושה "אני ארַצה"; המונח העברי הוא תְּרוּפַת דֶּמֶה - לפי קביעת האקדמיה ללשון העברית משנת תשנ"ה, או אֵינְבּוֹ) הוא טיפול דמה שבו נותנים לחולה בדרך כלל חומר נטול השפעה) כמו כדורי מים, קמח סוכר, או את התרופה עצמה אך נטולת המרכיב העיקרי) "אפקט הפלצבו" היא תופעת הטבה במצב הנגרמת מעצם הידיעה, הציפייה או ההכרה של החולה כי קיבל תרופה שתטפל בבעיותיו, והחולה עשוי להרגיש שיפור בתסמיני המחלה, על אף שלא ניתן לו כל טיפול. שימוש בפלצבו נעשה דרך קבע בעת בדיקת השפעת תרופות חדשות על הגוף.
על פי פרסומי "מכון דווידסון" (2012) אפקט הפלצבו הוא תופעה מרתקת, וניתן אף לומר שתרופות פלצבו הן הטיפול שנעשה בו השימוש הרב ביותר לאורך כל ההיסטוריה. כל הטיפולים שרווחו בימי הביניים ובעת העתיקה ותרופות האליל למיניהן הסתמכו כמעט לחלוטין על אפקט הפלצבו. אחרי הכול, עם 30 אחוזי יעילות קשה להתווכח. גם כיום יש לא מעט גישות טיפוליות, בעיקר ברפואה המשלימה, שמסתמכות במידה רבה על האפקט הזה.
חלק נכבד מהאפקט החיובי שאדם משיג על ידי לקיחת תרופות כטיפול נוגד כאב, מיוחס למצב הנפשי של האדם ולא לתרופה עצמה. מכאן עולה שאלה מתמשכת הקשורה להבנת המכניזם הנוירולוגי המניע את אפקט הפלסבו הזה. במחקר מטה אנליזה שפורסם בירחון Nature Communication (2021) ונערך באוניברסיטת אסן, נמצא כי אפקט הפלסיבו להפחתת כאבים (הידוע כ "פלסבו-אנלגזיה") משפיע על פעולת המוח במספר מיקומים.
מחקרים קודמים בתחום זה, הסתמכו על מספר נבדקים קטן, ולא היה ברור האם הממצאים יאוששו גם במחקר רב משתתפים. המחקר הנדון הוא גם רב משתתפים (מגה אנליזה) וגם בודק את כלל פעולת המוח של הנבדקים, ובכך מאפשר לחוקרים להתבונן גם בחלקי מוח שבעבר לא נמדדו. במטה אנליזה הנוכחית לקחו חלק 20 מחקרי מוח שונים, בהם נצפו מוחות של 600 נבדקים בריאים. המחקר מאפשר מבט מחודש על הגודל, המיקום, וההטרוגניות של אפקט הפלסבו במוח המופעל בעת כאב.
לדברי החוקרים, הממצאים מצביעים על כך שהפחתת כאב באמצעות פלסבו קשורה לאותם איזורים המופעלים בעת תחושת הכאב. החוקרים עדיין בודקים כיצד המוח בונה את תחושת הכאב, אך ברור שזה מערב גם תחושות מהגוף, תחושות הקשורות למוטיבציה ולפתרון בעיות. טיפול בפלסבו מפחית את הפעילות באיזורים המעורבים בתחושת כאב ראשונית המגיעה מהגוף, וכן במעגלי המוטיבציה שאינם קשורים ישירות לכאב. במהלך המחקר המשתתפים דיווחו כי הם חשים הפחתה בכאב, החוקרים מנסים לברר האם האדם באמת חש פחות כאב, או שמא הוא רק מתייחס שונה לתחושת הכאב הקיימת? באמצעות מספר הנבדקים הגדול, החוקרים הצליחו ללמקם באופן מובהק את האיזורים הספציפיים הקשורים לכאב, בהם התלמוס (המשמש כשער למראות וצלילים ולתשומות שונות המגיעות מהגוף), והגרעינים הבזליים (הקשורים למוטיבציה ולקישור תחושת כאב לתחושות אחרות). הממצאים מראים כי חלקים מהתלמוס הקשורים מאד לתחושת הכאב הושפעו משמעותית מהפלסבו. בנוסף הושפעו גם חלקים מהקורטקס הסומטי, שנמצאו קשורים לתחושת כאב ראשונית. לדבריהם הפלסבו משפיע על מה שהאדם עושה עם תחושת הכאב וכיצד היא מניעה אותו, שכן הוא משנה את המעגלים הקשורים למוטיבציה. המחקר מגלה כי טיפול בפלסבו מפחית את הפעילות באינסולה האחורית (Posterior Insula), אחד האזורים המעורבים בבניית חווית הכאב (זהו האזור היחיד במוח שניתן ע"י גירויו לעורר תחושת כאב) מסלול הכאב הראשי עובר מהתלמוס לאינסולה האחורית, והוא מושפע מהפלסבו.
נמצא כי בעת השפעת הפלסבו מופעל הקורטקס הפרה/פרונטלי (הקדמי) ומעורר ציפייה לכאב. שעה שהוא מופעל נוצרים קישורים המעוררים שיחרור אופיאטים במוח המרכזי, שמטרתם חסימת הכאב או שינו בקישור היכול לשנות את תחושת הכאב (שינוי שניתן להשיגו גם באמצעות שימוש בדמיון מודרך או באמצעות חווית סיפורים). אופיאטיים טבעיים הם פפטידים המופקים על ידי המוח, המתפקדים כמשככי כאבים טבעיים ומשרים תחושה נעימה. למעשה אופיום ונגזרותיו פועלים על אותם הרצפטורים במוח המשמשים את האופיאטים הפנימיים.
במחקר קודם שנעשה באונ' הרווארד (2010) על חולים בעלי "מעי רגיז" נבדק האם אפקט הפלצבו יפעל גם שעה שהנבדקים יהיו מודעים לכך שנטלו פלצבו. להפתעת החוקרים נמצא כי גם כאשר לנבדקים נמסר שהם נוטלים כדור המכיל רק סוכר, שיפעל ע"י ריפוי עצמי, ועל הקופסה נכתב "פלצבו" – נמצאה הטבה אצל 59% בעוד אצל קבוצת הביקורת נמצא הטבה רק של 35%.
על אף שבישראל אסור לעשות שימוש באפקט הפלצבו ללא אישור ועדת הלסינקי במשרד הבריאות הרי שהבנת אפקט הפלצבו עשוייה לסייע רבות לפיתוח טיפולים שונים בכאב, הן בעת ניתוחים או בתוך טיפולים כואבים והן לטיפול בכאב מתמיד.
Reference: “Meta-analysis of neural systems underlying placebo analgesia from individual participant fMRI data” by Matthias Zunhammer, Tamás Spisák, Tor D. Wager, Ulrike Bingel and The Placebo Imaging Consortium, 2 March 2021, Nature
גרטי ארז (2010) הכל בראש אפקט הפלצבו פירסומי מכון דווידסון
