טמפרמנט ומזג

טמפרמנט / מזג

"לכל אדם שלושה סוגי אופי: זה שהוא מציג לראווה, זה שהוא סבור שיש לו ואופיו האמיתי" אלפונס קאר.

"מגוחך לחלק אנשים לטובים ולרעים. אנשים הם מקסימים או משעממים". אוסקר ווילד

בן כפר, גם כשנעשה למלך, ממשיך לשאת את סלו על הראש" תלמוד בבלי, סדר מועד"

טמפרמנט – נטייה קבועה לחוות מצבי רוח מסויימים, המושג מדגיש את האספקט הכוללני והקבוע באישיות (האינצקלופדיה הישראלית).

הטמפרמנט הוא מושג, אשר התפתח במחקרי אורך של זוג החוקרים סטלה צ'ס ואלכסנדר תומס (1970) אשר מאמצע שנות ה-60, החלו לאסוף נתונים על מדגם יילודים ותינוקות, כדי להעריך את הסגנון ההתנהגותי והאינדיבידואלי של כל ילד החל מן הרגעים הראשונים לחייו ועד הבגרות .(1977 Thomas& Chess) כיום קיימת ביקורת על חלקים מהתיאוריה שלהם, אך המאפיינים והנטיות שהם תיארו עדיין יכולים לשמש כלי יעיל לזיהוי דפוסי תגובה החוזרים על עצמם אצל הילד .

המונח "'טמפרמנט", "מזג" או "איפיונים" של הילד – מתייחס לטבע המולד של תינוקות, אשר מורכב מתכונות שכל אחת מהן מצביעה על נטייה להתנהגות מסויימת. הטמפרמנט אינו תכונה אחת אלא מיקבץ של נטיות ומאפיינים. חוקרים שונים פיתחו תיאוריות שונות על טמפרמנט כאשר כל תיאוריה מדגישה מאפיינים ונטיות ספציפיים. כבר בשחר ההיסטוריה נעשה שימוש במונח טמפרמנט כדי להסביר את התנהגות האדם, למשל

להיפוקרטס מיוחסת תיאורית ארבע הליחות (המיצים), המחברת בין ארבעה ארכיטיפים של טמפרמנטים אנושיים, לבין מצבו הפיזי של אדם, עונות השנה וארבעת היסודות) אויר, מים, אדמה, אש) ואילו הם:

טמפרמנט סנגוויני – חברותי, בוטח, אופטימי (קשור לכבד ולצבע אדום).

טמפרמנט כולרי – אנרגטי, אמביציוזי, מנהיג, דומיננטי (קשור לכיס המרה ולצבע צהוב).

טמפרמנט מלנכולי – זהיר, מהורהר ומופנם, יצירתי, מדוכדך (קשור לטחול ולצבע שחור).

טמפרמנט פלגמטי – רגוע ושלו, בלתי אמוציונלי, נמנע מעימותים (קשור למוח ולצבע לבן).

בשונה מכך, על פי Rothbart & Derryberry(1991) ניתן לראות את הטמפרמנט כמורכב משני גורמים פנימיים: א. תגובתיות ( (reactivityהמתאפיינת על ידי עוררות של המערכות הפיזיולוגיות וההתנהגותיות (המערכות הסומטית, האנדוקרינית, האוטונומית, ומערכת העצבים המרכזית) בהם המודולים הנדרשים לשם ארגון ההתנהגות (כמו ספי הגירוי, גורמים לטנטיים, רמת עוצמה, ויכולת ההחלמה העצמית).

ב. וויסות עצמי (self-regulation) הכוונה למערכת המווסתת את התגובתיות (מיקוד קשב, רמת התנועתיות, התגובה לרמזים של גמול או עונש, היכולת לנטר ו/או לבלום תגובה לגירוי זר חריג, או להשקיע מאמצים בשליטה).

כאמור לטמפרמנט הגדרות שונות, על פי ויקימילון: טמפרמנט או בעברית "מזג" הינו מכלול הגורמים הביולוגיים והפסיכולוגיים שיוצרים את המרכיבים הבסיסיים של אישיות האדם. על אף היותו תכונה טבעית באדם, נראה כי המזג לא נשאר קבוע עם השנים, אלא מתפתח תוך כדי יחסי הגומלין עם הסביבה, במעין "מעגל קסמים" של השפעות הדדיות בין הילד לבין הסביבה. לדוגמה, תינוק עם מזג קשה, שמרבה לבכות ולהתרגז, עשוי לגרום להוריו לחוש תסכול רב, עד שכל התקרבות שלהם אליו תלווה בכעס ובחרדה רבה; בתגובה, עלול התינוק לחוות התייחסות זו כתחושת דחייה מהוריו הכועסים, ולכן אי השקט והעצבנות שלו יגברו, דבר שעלול לגרום לתסכול רב עוד יותר אצל הוריו, וכך הלאה.בספרות המחקרית קיימת מחלוקת רבת שנים העוסקת בשאלה של תורשה מול סביבה, הדעה המקובלת כיום היא שקיים קשר הדדי בין הגורמים התורשתיים המולדים לבין גורמי הסביבה (סרוף ושות' 1998), קשר זה מלווה את הילד בהתפתחותו ועוזר לו בעיצוב אישיותו ותכונותיו הייחודיות. אנו שונים באוסף של תכונות מולדות, תכונות המבדילות את התגובה ההתנהגותית של כל אחד ואחת למצבים שונים שאנו נתקלים בהם. הסביבה, ובעיקר ההורים, מעצבת את התכונות הללו וקובעת אם ימשיכו להיות חלק מהאישיות – או שייעלמו. זהו למעשה הסגנון האישי, שכאמור משפיע על החוויה הסובייקטיבית של היחיד במצבים שונים ועל ההתנהגות (שמעוני 2006), ההנחה היא שישנו מרכיב מולד (בעיקר גנטי), עליו מתווספת השפעת הסביבה. בנוסף נמצא הבדל משמעותי בין המינים, בעיקר ברמת הפעילות – בנים בממוצע יותר פעלתניים מבנות. בעבר טענו שיש גם הבדלים בין תרבותיים, למשל מצאו שתינוקות יפנים וסיניים הם יותר רגועים בהשוואה לתינוקות אמריקאים. הסביבה מאוד מחזקת את הבדלי הפעלתנות בין בנים לבנות, באמצעות תהליך הסוציאליזציה, שכן על פי רוב נוטים לתת לבנות יותר בובות/כלי מטבח ולבנים יותר כדורים/מכוניות וכך מעודדים סוגי פעילות שונים. לדעת חוקרים קיים מתאם בין המזג לבין דפוסי השינה, ותינוקות בעלי רמת טמפרמנט גבוהה, ישנים שעתיים פחות בלילה בהשוואה לאחרים. יתכן כי מחסום הגירויים שלהם פחות יעיל והסף התחושתי נמוך יותר, לכן הם מתקשים בוויסות עוצמת התחושות ובוויסות גירויים חיצוניים.

כאמור הראשונים שהחלו לחקור מתודית את הנושא היו תומס צ'ס ובירץ (1967), אשר אף הגדירו 9 תחומים על פיהם ניתן לאמוד את טמפרמנט הילד:

· רמת פעילות: רמת הפעלתנות שונה בין ילדים, ילד עם רמת פעלתנות גבוהה יתנועע לעיתים קרובות בשינה, יתפתל בזמן החלפת החיתולים, ינסה לעמוד באמבטיה ולהתיז, ינתר בעריסה או יזחל במהירות אחרי ילד אחר.

ילד עם רמת פעלתנות נמוכה יעדיף משחקים שקטים, יהיה פסיבי באמבטיה, ישחק בשקט במיטה וירדם. לרוב כל דבר לוקח לו יותר זמן, כמעט ואינו זז בזמן ההלבשה או במהלך השינה.

· קצביות: מהם מחזורי היום. מדובר על רמת הסדירות של פעולות כמו מחזור שינה וערנות, אכילה, יציאות. כשהקצביות גבוהה הילד ישן כל הלילה בזמן קבוע. מורגל בסדר אכילה מדי ארבע שעות מלידה. פעולת מעיים סדירה. קבלת מזון באופן קבוע. קל לטפל בו וקל לחנך לניקיון.

כשהקצביות נמוכה – מתעורר מספר פעמים במשך הלילה, אוכל כל פעם בזמנים שונים ומשנה הרגלי שינה, דפוסי אוכל, זמני היציאות אינם קבועים. גודל מנות האוכל משתנה, כך גם קבלת המזון.

· התקרבות/נסיגה: עד כמה הילד נרתע או שמח למראה גירויים חדשים. כשאופי התגובה הראשונה לגירוי חדש הוא גבוה, אנחנו רואים זאת שהתינוק מגיב בחיוב לצעצוע חדש או אוכל חדש, סביבה חדשה ומחייך לזרים. הפעוט רוצה להתקרב ולהתנסות בדברים חדשים בגן בבית ובגן. נהנה מן הפעולות כהר לראשונה (אמבטיה, בגדים, אוכל, משחק). מחייך וממלמל אל זרים.

כשהתגובה לגירויים חדשים נמוכה, הילד בדרך כלל מגלה התנגדות לחפצים חדשים, או מזון לא מוכר ובמקום חדש יראה סימני מצוקה, יבכה עם הופעת זרים.

· סתגלתנות: עד כמה ההתנהגות מסוגלת להשתנות בהתאם לשינויים בסביבה.

באיזו מהירות מסתגל התינוק לשינוים בסביבה. כשרמת ההסתגלות גבוהה הוא מסתגל מהר למקום חדש, לאנשים חדשים, לאוכל חדש וכדו'. (היה פסיבי בשעת הרחצה הראשונה באמבטיה, עכשיו נהנה מן הרחצה). כשההסתגלות היא איטית או לא מסתגל, ההסתגלות היא קשה לכל שינוי מכל סוג ולדברים חדשים שאינו רגיל אליהם (עדיין נחרד מרעש חד ופתאומי. מתנגד לחיתול. אינו משתף פעולה בשעת ההלבשה. נרגז ובוכה כשמשאירים אותו עם שמרטף).

· סף תגובה: עד כמה הגירוי צריך להיות חזק ע"מ שהוא יגיב, ולא משנה איך הוא מגיב. מתייחס לסף התסכול. סף תסכול נמוך – הילד מפסיק לינוק מהבקבוק כשמתקרבים אליו, כל גירוי חדש מעוררו. דוחה מאכל שאוהב כאשר שמים בו דבר נוסף, מסתיר את הראש כשיש אורות בוהקים ומסנוורים. סף תסכול גבוה – אוכל הכל, לא נחרד מרעשים, יונק מהבקבוק ו/או מהשד, אוכל מאכלים שונים, כשהילד רטוב או מלוכלך אין זה מפריע לו במיוחד.

· עוצמת התגובה: אנחנו מתייחסים לכמות האנרגיה המושקעת בפעילויות רגשיות. כשעוצמת התגובה גבוהה, התינוק בוכה כשהחיתול רטוב, דוחה באופן מוחלט את האוכל כשהוא שבע, בוכה וצוחק בקול רם, צורח ובועט כשמודדים לו את החום, עושה תנועות מציצה כשנותנים לו ויטמינים או תרופות מתוקות לפה, הוא גם מתרגז בעוצמה גבוהה.

כשעוצמת התגובה נמוכה, התינוק מגיב בצורה מתונה, הוא לא בוכה, יכול להשמיע רק קולות של בכי קל, יבבות. יחייך מעט. רק כשהוא מרוצה מעצמו ונהנה יראה מחייך.

· טיב המזג: איכות מצב הרוח, נעים/לא נעים. נוטה לבכי וכו'. כשמצב הרוח חיובי הילד מחייך, צוחק וקל להשביע את רצונו. הוא בוכה או רוטן רק לעתים רחוקות. כשמצב הרוח שלילי הילד מתלונן ומרוגז לעיתים קרובות גם כשנהנה הוא לא מראה זאת. כשמצב רוחו שלילי - מרוגז ומטריד אחרי שמחליפים ומנקים אותו. בוכה כאשר מנענעים את עגלתו. בוכה כאשר מוציאים אותו מן האמבטיה. בוכה כאשר ניתן לו מזון שאינו אוהב.

· מידת הסחת הדעת: הקלות בה ניתן להסיח את דעתו של התינוק כשהוא עסוק במשחק או בעשייה מסוימת. ילד שהוא קל להסחה יפנה את ראשו בגלל כל רעש קטן או תנועה בחדר. יחדל לבכות או לאכול אם ינענעוהו. יפסיק לרגוז אם יקבל מוצץ בשעת החלפת חיתולים, יפסיק לבכות כשהאם תשיר לו שירים. יישאר בשקט בשעת החלפת בגדים אם יקבל צעצוע. ילד שהוא קשה להסחה עסוק מאוד במשימה שלפניו ולא מתעניין בנעשה סביבו. אינו מפסיק לבכות בשעת החלפת חיתול. מטריד אחרי האוכל גם כשמנענעים אותו. מפסיק לבכות רק אחרי גמר ההלבשה. בוכה עד קבלת בקבוק (תינוק עקשן).

· טווח קשב והתמדה: כמה זמן יתמיד הילד בפעילות עד שיוותר או שדעתו תוסח, ילד שההתמדה וטווח הקשב שלו גבוהים יתבונן למשל במובייל התלוי מעל מיטתו במשך זמן רב, יתמיד ביניקה מבקבוק גם אם החור קטן וקשה לקבל ממנו מזון. אם מלוכלך ממשיך לבכות עד שמחליפים חיתוליו. לעומת זאת, התמדה וטווח קשב נמוכים. כשהילד לא יכול לשחק במשחק הדורש ריכוז רב וכשהמשימה קשה לו מדי הוא יעבור לפעילות אחרת. יבכה כשמתעורר, אבל יפסיק כמעט מייד. יחזיק במוצץ בפיו רק כמה דקות ויפלוט אותו.

תומס צ'ס מצאו גם התאמה בין ממדי התנהגות שונים ועיצבו 4 דפוסים המגדירים ילדים:

1. ילדים/תינוקות קלים Easy baby)) – 40% מהילדים מסתדרים בשגרת היומיום, מסתגלים בקלות למצבים חדשים. ניתן לזהות את התהליכים הביולוגיים שלהם בשלב צעיר בחיים, כבר בחודש השני לחיים הם מסגלים לעצמם דפוסי שינה, אכילה, ויציאות סדירים. דבר המאפשר להורים לתכנן ולפעול בהתאם לשגרת חיים, לרוב יהיו סתגלנים, חברותיים ובעלי תגובות מתונות, ויהיה קל לגדלם.

2. ילדים/תינוקות קשים (Difficult) – 10% מהמדגם לא מסתדרים עם גירויים חדשים, לא נכנסים לשיגרה. ילדים אלו אינם עקביים בתגובות הביולוגיות, מתקשים לווסת דפוסי שינה, אכילה ויציאות, נסוגים ממצבים חדשים ומאתגרים את סביבתם, מצב הרוח הרע מתעורר מהר וקשה לספקם. לרוב שום דבר אינו מוצא חן בעיניהם והם מגלים תגובות קיצוניות (התקפי זעם, כעס ובכי, וכו').

3. ילדים/תינוקות שמתחממים לאט (Slow to worm up)– 15% מהילדים, שמאפיין אותם הקושי להתרגל מיד למצבים חדשים. הם מגיבים מעט לגירויים, נוהגים להתבונן וללמוד את הסביבה והמצב החברתי כבר בגיל שנתיים, לעיתים הם נתפסים כביישנים או כחסרי ביטחון, אך אין זה כך, שכן נדרש להם זמן הסתגלות ארוך יותר, ואם ידחפו אותם להגיב מעבר לקצב האישי, יגיבו בעוצמה שלילית. לעתים הם יגלו קושי בהתמדה, או יתייאשו מהר, לוקח להם זמן, כל פעם, להסתגל מחדש (בביקור אצל הסבתא) והם יימנעו מחיוך לזרים או ממשחק בצעצוע לא מוכר.

4. חסרי דפוס - 35% מהתינוקות לא ניתן לסווג באופן מוחלט לאחד מהסגנונות.

גרינספן ווידר (1994) מגדירים את הילד הקשה כילד אגרסיבי-אקטיבי, המאתגר את הסביבה וגורם להורים לחוש כעס רב וייאוש, ומקשה על הבעת אמפטיה והגשת סיוע. הילד האגרסיבי-אקטיבי נמצא בתנועה מתמדת, מתנועע, נוגע ורץ במקום ללכת, עושה במקום לדבר, מבצע לפני שחושב, ונהיה מתוסכל בקלות. גרינספן מדגיש כי ההורה אינו בהכרח הסיבה למצב, אולם הוא הפתרון. על פיו ישנה חשיבות רבה למפגש בין אישיות ההורה לאישיות הילד. על ההורה להבין את צרכי הילד ואת השפעת הטמפרמנט הטבעי שלו, עליו להתאים עצמו לצרכי הילד, שכן הילד אינו יכול להשתנות מעצמו.

תיאוריה נוספת היא תיאוריית "ההתקשרות" (Attachment) העוסקת בקשר המתפתח בין הילד לאמו בשנות החיים הראשונות, כבסיס הבונה את התייחסותו של הילד לעולם החברתי הסובב אותו, וכן את תפיסתו העצמית, נקודת המוצא כי קיים צורך מולד ואוניברסלי של תינוקות לפתח מערכת יחסים עם מטפל מרכזי אחד לפחות, וקשר זה חיוני להתפתחות חברתית ורגשית תקינה של התינוק. ההנחה התאורטית היא כי לגבי ילדים המפתחים התקשרות תקינה להוריהם, משמשים ההורים "בסיס בטוח" שממנו אפשר לצאת לחקירת הסביבה, מה שיסלול דרך להתקדמות קוגניטיבית ורגשית. לעומת זאת, ישנם סוגי התקשרויות פגומים, שעלולים לפגוע בהתפתחותו של הילד. הדעה הרווחת היא כי התקשרות בטוחה מפחיתה את כמות הקונפליקטים בן הורה לילד בהשוואה לילדים להם התקשרות חרדה. בדומה לתומס וצ'ס גם תיאורית ההתקשרות מגדירה מספר דפוסי התקשרות, ניתן לראות את הדמיון בין שתי הגישות מחד, ואת השוני (במקור או בהסבר להבדלים) מאידך:

· התקשרות בטוחה –

· התקשרות אמביוולנטית (חרדה) -

· התקשרות נמנעת –

· התקשרות לא מאורגנת -

למאפייני הטמפרמנט של הילד השפעה על כמות ואיכות הקשר עם ההורה. שכן מאפייני טמפרמנט הילד משפיעים ומעוררים תגובות הוריות מסוימות, ואלו מצידן משפיעות על תפקודו הרגשי והשכלי של הילד. ילדים עם מאפייני טמפרמנט קשים יעוררו יותר ויכוחים עם ההורים, לא רק כי קשה לרצות אותם, אלה גם מפני שהם סוחטים את האנרגיות והסבלנות שלהם.המחקר המועט בתחום מצביע על כך שמאפייני טמפרמנט של הילד הם מנביאים טובים לכמות הקונפליקטים. אך אין מחקר על השפעת מאפייני הטמפרמנט על איכות הקונפליקט, יחד עם זאת כאמור יש בסיס להנחה שתהיה השפעה כזו, שכן במקרה של דפוס התקשרות בטוח הוויכוח יהיה יותר בונה, ויכלול בתוכו, דיון , משא ומתן ושיח על רגשות. בעוד שבדפוס התקשרות חרד, בו האם והילד חסרים מיומנויות של תקשורת יעילה, ובעיקר במצבים בהם מעורבים רגשות שליליים, סביר כי הוויכוח בין ההורה לילד יהיה פחות בונה ומלמד ואולי אף יביא לקונפליקט.

הנה כי כן לטמפרמנט הילד, שהינו בבחינת נתון טבעי, ראשוני, השפעה מכרעת על חייו ועל הדרך בה הילד מתקשר עם העולם שסביבו, כולל הוריו. אולם גם לסביבה יכולת השפעה על ביטויי הטמפרמנט מחד ועל היכולת לנטרל אותם מאידך.

מאיר בוכנר

ביבליוגרפיה ועיון נוסף:

אפטר, א. הטב, י. ויצמן, א. טיאנו, ש. (1998), פסיכיאטריה של הילד והמתבגר. הוצאת דיונון- אוניברסיטת תל-אביב.

אפלמן,ח (2010) ,היקשרות – התאוריה של בולבי, "שלבים ראשונים של ההתפתחות: זרקור על התאוריות של בולבי ושל מאהלר", האוניברסיטה הפתוחה.

אתר הגיל הרך איכות ותדירות הקונפליקט אם- ילד: בהקשר של דפוסי התקשרות ומאפייני טמפרמנט

גרינספן, ס ווידר, ש (1994) – ילדים עם צרכים מיוחדים הוצ' "קוראים".

מיקולינסר,מ.( 1998). סגנון התקשרות בבגרות ואסטרטגיות של ויסות רגשות – הנחות עבודה וסקירת ממצאים. פסיכולוגיה, ז, 33 – 48

פלוטניק, ר (2003) - שנינו ביחד וכל אחד לחוד, ספר הדרכה להורי תאומים בגיל הרך סמינר הקיבוצים.

ליץ, פ (2002) – התינוק והילד – מדריך להורים הוצ' כתר.

סולברג , ש (1995), פסיכולוגיה של הילד והמתבגר מבוא לפסיכולוגיה התפתחותית. הוצאת מאגנס, האוניברסיטה העברית.

סולטר, א (2002) – בכי והתקפי זעם הוצ' אחיאסף.

סרוף,א קופר, ר דהארט, ג (1998) התפתחות הילד טבעה ומהלכה הוצ' האונ' הפתוחה.

רוזנטל, מ גת, ל צור,ח (2009)- לא נולדים אלימים : החיים הרגשיים והחברתיים של ילדים קטנים הוצ' הקיבוץ המאוחד.

שמעוני לאה, (2006). מרכיבי הטמפרמנט וההבדלים בין ילדים. אוגדן "דרור" פרק ב' מאמר 5.

Berger, Andrea (2011) Self-regulation: Brain, Cognition, and Development. Human brain development series. (pp 61-90) APA.

Laible, D & Panfile,T & Makariev, D Child Development, March/April 2008, Volume 79, number 2, p.p 426-443

Thomas, A Chess, s & Birch, H (1968) Temperament and behavior disorders in children. NY Univ' Press.

Thomas, A Chess, s (1997) Temperament and Development. NY Press

Buss, A,H Polmin, R (2014) Temperamnt – Early Development Traits

Rothbart, M & Posner,N – Temperament, Attention and Development Psychopathology in: Cicchetti,D Cohen,D - Development Psychopathology 2006 Wiley Pres.